תארו לעצמכם שאתם עומדים מול מלך חכם וחזק, והוא שואל אתכם את השאלות הכי קשות בעולם. איך הייתם מרגישים? זה בדיוק מה שקרה לדניאל ולחברים שלו בבבל. המלך נבוכדנצר היה אדם חכם מאוד בעצמו, ולכן הוא ידע איך לבחון אותם באמת. בכל פעם שהמלך היה צריך עצה, הוא אסף את כל החכמים שלו, ותמיד גילה שדניאל וחבריו חכמים יותר מכולם.
החכמה העצומה שלהם לא הגיעה בגלל שהם אכלו מהאוכל המפואר של המלך. להפך, זו הייתה מתנה מיוחדת שקיבלו מאת ה', בזכות זה ששמרו על המצוות ולא הסכימו לאכול מהאוכל והיין של המלך. כשהמלך בחן אותם, הוא ראה שיש להם חכמת בינה. זה אומר שהם לא רק זכרו את מה שלמדו מספרים, אלא ידעו לחשוב בעצמם, להבין דבר מתוך דבר ולהסיק מסקנות חדשות.
המלך מצא שהם טובים יותר עשר ידות, כלומר חכמים פי עשרה מכל השאר. הם היו חכמים הרבה יותר מכל החרטומים, שהם הקוסמים של המלך, וגם מכל האשפים, שהם המכשפים וחוזי הכוכבים. אף אחד מהמומחים של בבל לא הצליח להתקרב לחכמה המופלאה שה' נתן לצעירים היהודים.