תארו לעצמכם שאתם עוברים פתאום לגור בארמון עצום, מוקפים במשרתים, פאר וכל דבר שרק תרצו. האם הייתם מצליחים להישאר בדיוק אותם ילדים שהייתם קודם? זה בדיוק מה שקרה לאסתר. למרות שהיא הפכה למלכה ונכנסה לחיי שפע שיכולים בקלות לשנות כל אדם, היא לא נכנעה לפיתויים. היא המשיכה להתנהג ממש כאילו היא עדיין גדלה בביתו של מרדכי.
הכתוב מספר שאֵין אֶסְתֵּר מַגֶּדֶת מוֹלַדְתָּהּ וְאֶת עַמָּהּ. למרות שהמלך והאנשים בארמון ניסו לברר מאיזו משפחה היא באה כדי לתת לקרובים שלה טובות ומתנות, אסתר שמרה את הסוד שלה ולא גילתה שהיא יהודייה. היא עשתה זאת כי מרדכי, שישב בשער המלך, המשיך להדריך אותה וביקש ממנה להמשיך לשתוק. אסתר סמכה עליו לחלוטין, ואֶת מַאֲמַר מָרְדֳּכַי אֶסְתֵּר עֹשָׂה. היא צייתה לו ושמרה בסתר על ההלכות של העם היהודי בתוך הארמון, גם כשזה לא עזר למעמד שלה כמלכה. היא נשארה נאמנה לחלוטין לדרך שבה חונכה בְאָמְנָה, כלומר בתקופה שבה מרדכי גידל וחינך אותה באהבה לפני שנלקחה לארמון.