קרה לכם פעם ששמעתם בשורה מדהימה, ושמתם לב שכל אחד מסביבכם הגיב אליה קצת אחרת? כשעם ישראל יצא ממצרים וה' עשה להם את הנס העצום של קריעת ים סוף, השמועה התפשטה מהר מאוד. כל העמים באזור שמעו על כך, אבל כל עם הגיב בצורה שונה.
מצד אחד היו אַלּוּפֵי אֱדוֹם, שהם המנהיגים ושרי הצבא של אדום, וגם אֵילֵי מוֹאָב, שהם האנשים החזקים של מואב, שמובילים את העם בדיוק כמו שאיל חזק מוביל את עדר הכבשים. המנהיגים האלה נבהלו מאוד, אבל לא בגלל שהם פחדו ממלחמה. הרי ה' אמר לעם ישראל מראש לא להילחם בהם. הם נבהלו מתוך קנאה. אדום ומואב הם קרובי משפחה רחוקים של עם ישראל מימי העבר, וכשהם ראו איזו גדולה ואיזה כבוד ישראל מקבלים מה', הם פשוט קינאו והצטערו שזה לא קורה להם.
לעומתם, אצל הכנענים המצב היה אחר לגמרי. עליהם נאמר שנָמֹגוּ כֹּל יֹשְׁבֵי כְנָעַן. המילה נָמֹגוּ פירושה משהו שנמס ומתפרק. יושבי כנען ממש נמסו מרוב פחד ואיבדו את כל האומץ שלהם, כי הם ידעו בוודאות שעם ישראל נמצא בדרך אליהם כדי להיכנס לארץ כנען ולרשת אותה, והם הבינו שאי אפשר לעמוד מול הכוח של ה'.