יצא לכם פעם לחשוב איך אפשר גם להיות גיבור חזק שמנצח רשעים, וגם להיות מלא ברחמים ואהבה באותו הזמן בדיוק? אחרי שבני ישראל עברו את ים סוף וניצלו, הם הבינו משהו מדהים על ה'. הם קראו לו אִישׁ מִלְחָמָה. המילה איש כאן לא אומרת שה' הוא בן אדם חלילה, אלא שהוא אדון וגיבור חזק שמנצח. בשביל לנצח, ה' לא צריך חרבות, מגינים או כלי נשק רגילים, והוא לא צריך להתאמץ. הוא מנצח בעזרת כוח של ניסים.
אבל מיד אחר כך הם אמרו ה' שְׁמוֹ. השם של ה' מזכיר לנו תמיד את הרחמים שלו ואת זה שהוא שומר עלינו ונמצא איתנו. אז איך זה מסתדר ביחד? בניגוד למלך רגיל שכאשר הוא במלחמה הוא עסוק רק בה ואין לו זמן לדברים אחרים, ה' יכול לעשות שני דברים במקביל. בדיוק באותו רגע שהוא עוצר את הרשעים, הוא ממשיך לטפל בכל העולם, לתת אוכל לכולם ולשמור על הבריות. ולמה הוא בכלל יוצא נגד הרשעים? כי זה בעצמו מעשה של רחמים. זה בדיוק כמו גנן שמוציא את הקוצים מהגינה כדי שהפרחים היפים יוכלו לגדול בשקט וללא סכנה. כשה' מנצח את מי שעושה רע, הוא בעצם מציל את הטובים, מקיים את ההבטחות שלו ומגן על העולם כולו.