תארו לעצמכם שאתם צופים בצבא החזק ביותר בעולם, עם הציוד הכי מתקדם והמפקדים הכי טובים, מאבד פתאום את כל הכוח שלו מול כוח עליון ופלאי. זה בדיוק מה שקרה למצרים. השירה מתארת כיצד ה' הביס את הצבא הגדול של מצרים. מוזכר שם וְחֵילוֹ, שזה אומר החיילים והפרשים, ואת מַרְכְּבֹת פַּרְעֹה, שהן שש מאות המרכבות הכבדות והמובחרות ביותר. יחד איתם היו גם וּמִבְחַר שָׁלִשָׁיו, כלומר הקצינים הבכירים והמפקדים החשובים ביותר, שכולם הובסו בבת אחת.
יצא לכם פעם לשים לב שלא כולם סיימו את המרדף באותה צורה? המרכבות הכבדות של פרעה דהרו מהר קדימה והגיעו ממש לאמצע הים העמוק. עליהן נאמר שה' יָרָה בַיָּם. המילה הזו מזכירה יריית חץ. ה' השליך את המרכבות הכבדות לתוך המים העמוקים בקלות ובעוצמה רבה, ממש כאילו היו חץ קל משקל.
לעומת זאת, הקצינים המובחרים נשארו קרוב יותר לשפת הים. האזור הזה נקרא יַם סוּף בגלל צמחי הסוף הרבים שגדלים שם ויוצרים אדמה מלאה בבוץ וטיט. באופן טבעי, הסוסים החזקים של הקצינים היו אמורים להצליח לחלץ אותם מהמים הרדודים, אבל קרה שם נס והם טֻבְּעוּ. הם לא סתם נפלו למים צלולים, אלא כוח עליון דחף אותם מטה והם שקעו ונתקעו עמוק בתוך הבוץ הסמיך, בלי שום יכולת לזוז.
אתם בטח שואלים את עצמכם למה הכל קרה בדיוק בצורה הזו. התשובה היא שה' פעל לפי עיקרון של מידה כנגד מידה. המצרים הכריחו את בני ישראל לעבוד קשה מאוד בבוץ וטיט כדי להכין לבנים, ולכן הם בעצמם שקעו בטיט של הים. ובדיוק כמו שפרעה ציווה באכזריות להשליך את התינוקות של בני ישראל ליאור, כך ה' השליך את המרכבות של פרעה אל תוך הים.