יצא לכם פעם לחוות משהו כל כך מדהים ומרגש, שפשוט רציתם לפצוח בשיר מרוב שמחה? תארו לעצמכם את בני ישראל עומדים על שפת הים, אחרי שראו נס עצום של הצלה. מרוב תודה, הם מתחילים לשיר שירה אדירה. הם אומרים עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ, ומתכוונים לכך שה' הוא מקור הכוח שלהם והוא הסיבה לשירים ולשמחה שלהם, כי הוא זה שהושיע אותם.
הנס היה כל כך מוחשי וברור, עד שהם הרגישו שהם יכולים ממש להצביע באצבע ולהגיד זֶה אֵלִי. מתוך ההתרגשות והאהבה הגדולה, הם מבטיחים וְאַנְוֵהוּ. המילה הזו מזכירה את המילה נווה, שפירושה בית או דירה. בני ישראל בעצם מכריזים שהם יבנו לה' בית מיוחד, משכן, כדי שהוא תמיד יהיה קרוב אליהם.
אבל בני ישראל לא שוכחים את העבר שלהם. הם מוסיפים ואומרים אֱלֹהֵי אָבִי. הם מזכירים לעצמם שהקשר המיוחד הזה עם ה' לא התחיל רק עכשיו אצלם, אלא הוא מתנה יקרה שהם קיבלו בירושה מההורים, מהסבים ומהסבתות שלהם. לכן, הם מבטיחים להמשיך את הדרך של המשפחה שלהם ולשבח את ה' תמיד.