שמות, פרק ל״ד, פסוק י״ח

הציווי לשמור אֶת חַג הַמַּצּוֹת נועד לעקור את התפיסה האלילית של חטא העגל ולהחליפה באמונה טהורה בה'. התורה מדגישה כי ההוראה שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת צריכה להתקיים בדיוק בדרך אֲשֶׁר צִוִּיתִךָ, כדי לשלול את הנטייה להמציא פולחנים מן הלב, שכן הציות הפשוט לה' יוצר עמו קשר ישיר. קביעת החג לְמוֹעֵד חֹדֶשׁ הָאָבִיב, שהוא זמן הבשלת התבואה הראשונה, מלמדת ששמירת מועדי ה' היא זו שמביאה את הברכה לחקלאות ולא עבודת האלילים. הזיכרון ההיסטורי כִּי בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב יָצָאתָ מִמִּצְרַיִם מהווה את היסוד לכל המועדים, ומבטיח שכשם שה' החיש את הגאולה בעבר, כך ימהר להביא את הגאולות העתידיות.