שמות, פרק ל״ד, פסוק כ״ט

ביום הכיפורים, בְּרֶדֶת מֹשֶׁה מֵהַר סִינַי עם הלוחות השניים שניתנו בחשאי, נדרש מופת גלוי שיאשר את קבלתם ויבסס את מנהיגותו מחדש. בעקבות הקרבה לה' ולימוד התורה בְּדַבְּרוֹ אִתּוֹ, הזדכך גופו והחל להפיץ קרני אור בוהקות, ולכן מתואר כי קָרַן עוֹר פָּנָיו, ולא שצמחו לו חלילה קרניים של בעל חיים. למרות זאת, וּמֹשֶׁה לֹא יָדַע על כך, שכן בהיותו בהר בטל אורו לעומת אור השכינה, וגופו הפך כה רוחני עד שהקרינה הרגישה לו טבעית לחלוטין. כאשר ירד ווּשְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת בְּיַד מֹשֶׁה בְּרִדְתּוֹ מִן הָהָר, הוא אכן הבחין באור, אך הניח בטעות שהוא נובע מקדושת הלוחות שבידיו ולא מעור פניו שלו.