שמות, פרק ל״ד, פסוק י״ב

הכניסה לארץ דורשת נאמנות מוחלטת לה', ולכן מוזהר העם הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּכְרֹת בְּרִית עם העמים המקומיים, איסור החמור ממש כמו עבודה זרה. מכיוון שישראל כורתים כעת ברית עם ה', נאסר עליהם לכרות ברית מדינית מקבילה עם תושבי הארץ אֲשֶׁר אַתָּה בָּא עָלֶיהָ, כדי להדגיש שייעודם הוא לרשת את המקום ולא להיטמע בתוכו. התעלמות מאזהרה זו תיצור מצב של פֶּן יִהְיֶה לְמוֹקֵשׁ בְּקִרְבֶּךָ, כלומר מכשול שיוביל להשחתת העם. מוקש זה פועל כתהליך הדרגתי והרסני המתחיל בהסכמים, נמשך בקשרי חיתון או בהתמודדות עם מתגיירים למראית עין, וסופו בהידרדרות מסוכנת לעבודה זרה.