שמות, פרק ל״ד, פסוק י״ט

הוולד הראשון שפותח את הרחם, הנקרא פֶּטֶר רֶחֶם, מוקדש לה' כביטוי להכרת האדם בכך שה' הוא מקור החיים, וכזכר למכת בכורות ביציאת מצרים. הקביעה כׇּל־פֶּטֶר רֶחֶם לִי חלה על בני אדם ובהמות גם יחד, ומדגישה כי קדושת הבכורות העצמית לא פקעה גם לאחר חטא העגל, תוך שלילת מנהג העמים להקריב ילדים לאלילים. ביחס לבהמות התורה מוסיפה וְכׇל־מִקְנְךָ תִּזָּכָר, שמשמעותו היא שכל בהמה בבעלותך הבלעדית שתלד ולד זכר תוקדש, ויש המפרשים שהבכור הזכר משמש כמעין אזכרה המכניסה את העדר כולו תחת השגחת ה'. סיום הפסוק במילים פֶּטֶר שׁוֹר וָשֶׂה מבהיר שהלכה זו נוהגת רק בבהמות טהורות. ברובד הסמלי, חיות אלו רומזות להעברת הבכורה לאורך הדורות ולקדושתו הרוחנית של עם ישראל.