שמות, פרק ל״ד, פסוק ל״א

לאחר שהעם נסוג לאחור מרוב פחד מהאור שקרן מפניו, וַיִּקְרָא אֲלֵהֶם מֹשֶׁה בקולו המוכר, מתוך ענווה וחיבה, כדי להפיג את חששם. הקריאה עודדה אותם להתקרב, וכפי שמעידה המילה וַיָּשֻׁבוּ, הם אכן חזרו ממנוסתם, כאשר הראשונים שניגשו אליו היו אַהֲרֹן וְכׇל־הַנְּשִׂאִים בָּעֵדָה, כלומר מנהיגי העם. באשר למילים וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֲלֵהֶם, הכתוב אינו מפרט את תוכן הדברים, ויש המסבירים כי משה בישר להם באותו רגע נקודתי על סליחת ה' ועל הלוחות החדשים. עם זאת, ניתן להבין מילים אלו גם כתיאור של שגרת לימוד קבועה ומתמשכת, שבה משה היה קורא בכל יום תחילה למנהיגים כדי ללמדם את התורה באופן הדרגתי, בטרם יגשו שאר העם ללמוד בנוכחותם.