שמות, פרק ל״ד, פסוק ז׳

הנהגת ה' בעולם משלבת רחמים אינסופיים עם צדק, כאשר הוא נֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים ושומר את השכר על מעשים טובים ואת זכות האבות למשך אלפי דורות. במקביל הוא נֹשֵׂא עָוֺן וָפֶשַׁע וְחַטָּאָה, כלומר סובל את משא החטא ומשהה את העונש על חטאים שנעשו מתוך תאווה, מתוך מרד או בשוגג, כדי שהחוטא לא יושמד מיד. למרות רחמיו, וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה, ה' אינו מוחק את החטא לחלוטין למי שאינו שב בתשובה, אלא גובה את הדין לאט ובהדרגה. חלוקת עונש זו מתבטאת בכך שהוא פֹּקֵד עֲוֺן אָבוֹת עַל בָּנִים וְעַל בְּנֵי בָנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים, ופורס את העונש עד לדור הרביעי כדי לא להכחיד את המשפחה בבת אחת, וזאת אך ורק בתנאי שהצאצאים ממשיכים בדרכם הרעה של אבותיהם.