יצא לכם פעם לעשות משהו לא טוב, ולקוות שמישהו ייתן לכם הזדמנות לתקן ולא יכעס מיד? ככה בדיוק ה' מתנהג איתנו. יש לו דרך מיוחדת לנהל את העולם, שמערבת המון רחמים יחד עם צדק. כשאנחנו עושים מעשים טובים, ה' הוא נֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים. כלומר, הוא שומר את השכר על המעשים הטובים שלנו לאורך אלפי דורות קדימה. מידת הטוב שלו גדולה פי כמה וכמה ממידת העונש.
אבל מה קורה כשטועים? ה' הוא נֹשֵׂא עָוֹן וָפֶשַׁע וְחַטָּאָה. המילים האלו מתארות סוגים שונים של טעויות: עָוֹן הוא מעשה לא טוב שעשינו בכוונה בגלל פיתוי, פֶשַׁע הוא מעשה חמור יותר שנעשה ממש מתוך מרד, ואילו חַטָּאָה היא טעות שקרתה לנו לגמרי בלי כוונה. המילה נֹשֵׂא מלמדת אותנו שה' ממש סובל ונושא את המשקל של הטעויות שלנו, כדי שלא ניפגע מיד ונקבל זמן לחזור בתשובה. וכאן מגיע כלל חשוב, וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה: ה' מנקה וסולח לגמרי למי שבאמת מתחרט ומשתפר, אבל הוא לא מוותר למי שממשיך בדרך הרעה.
לפעמים נדמה שיש השלכות שעוברות הלאה, כשה' פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים וְעַל בְּנֵי בָנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים. המשמעות היא שה' מתייחס למעשים הלא טובים של ההורים גם אצל הילדים עד לדור הרביעי, אבל יש כאן תנאי ברור: זה קורה אך ורק אם הבנים אוחזים במעשי אבותיהם ומחליטים להמשיך להתנהג באותה דרך לא טובה. ואפילו בזה יש המון רחמים, כי במקום להעניש בחומרה מיד, ה' ממתין בסבלנות ומחלק את התוצאה לאט לאט על פני כמה דורות, כדי שהאדם והעולם יוכלו לשאת זאת ולהמשיך להתקיים.