עלייתו השלישית של משה להר סיני, לתקופה של ארבעים יום וארבעים לילה, פותחת שלב חדש של התגלות המהדהד את מעמד הר סיני הראשון אך שונה ממנו [אבן עזרא, קאסוטו]. הציווי להיות נָכוֹן משמעותו להיות מוכן ומזומן, לאחר השלמת כל ההכנות הנדרשות עוד ביום שלפני כן, ואין הכוונה למילה "נכון" במובן של אמת או צדק [רש"י, מזרחי, שפתי חכמים, ביאור יש"ר, ביאור שטיינזלץ]. בניגוד לעלייה הראשונה, הפעם משה אינו נדרש לבנות מזבח או לכרות ברית מקדימה עם העם, שכן הברית המקורית לא בוטלה [מלבי"ם]. עם זאת, ההכנה הקפדנית נדרשת משום שמשה עתיד לחוות התגלות עמוקה ופלאית של כבוד ה׳, שהיא ייחודית לו וגדולה אף יותר מזו שחווה בעבר [העמק דבר, רקנאטי].
הכתוב מדגיש את זמן העלייה וחוזר על המילה בֹּקֶר. ברמה המעשית, הכוונה היא לעלות מיד עם עמוד השחר [העמק דבר]. מעבר לכך, לזמן הבוקר ישנן משמעויות רעיוניות: הבוקר מסמל את מידת הרחמים שאותה משה מבקש לעורר בשעה זו [רבנו בחיי]. בנוסף, ההדגשה על שעות היום נועדה ללמד שדרגת הנבואה הגבוהה של משה מתרחשת מתוך תודעה צלולה, בהירה וערנית, וזאת בניגוד לנבואות אחרות שעשויות להתקבל מתוך חלומות או חזיונות לילה מעורפלים [רש"ר הירש, רקנאטי].
לבסוף, הציווי וְנִצַּבְתָּ לִי מורה למשה לעמוד הכן, להתעכב ולהמתין על ראש ההר מתוך התמסרות מוחלטת לה׳, עד שה׳ יגלה אליו [חזקוני, ביאור יש"ר, ביאור שטיינזלץ, רש"ר הירש].