התחדשות הברית בין ה׳ לעמו, לאחר משבר חטא העגל, מלווה בהצבת תנאים ברורים לכניסה לארץ ישראל. הבטחות אלוהיות שזורות באזהרות חמורות, שנועדו להבטיח את ייחודו הרוחני של העם ולנתקו לחלוטין מהשפעות זרות.
הציווי הפותח שְׁמָר־לְךָ מופנה, לפי חלק מהמפרשים, אל משה אישית. תפקידו לשמור את התנאים הללו, לכתבם ולהעבירם לעם ישראל ללא שינוי [אבן עזרא, אברבנאל]. מנגד, פרשנים אחרים מבינים כי הפנייה היא לעם כולו, והמילה "לך" מדגישה שהשמירה על המצוות נועדה אך ורק לטובתם ולהנאתם, במיוחד לאור נטייתם לחטוא [העמק דבר, מלבי"ם, ביאור יש"ר]. יש הרואים במילה זו אף רמז לעתיד הרחוק, לאחרית הימים [אור החיים].
ההדגשה על המילה הַיּוֹם מסמלת פתיחת דף חדש: עוונות העבר נמחלנו, ומהיום והלאה נדרשת הקפדה יתרה [חזקוני]. רוב הפרשנים מסכימים כי ציוויים אלו כבר ניתנו בעבר, וחזרתם כעת נועדה להראות את חסדו של ה׳. למרות חטא העגל, הוא אינו מעמיס על העם גזירות קשות וחדשות כדי לכפר על פשעם, אלא פשוט מחזיר אותם לתנאי הברית המקוריים [רמב"ן, אברבנאל, קאסוטו]. עם זאת, בתוך החזרה הזו משובצות אזהרות מחודשות ומחמירות יותר, שנתפרו במיוחד כדי לעקור את שורשי העבודה הזרה ולמנוע הידרדרות נוספת [רמב"ן, העמק דבר].
ההבטחה הִנְנִ֧י גֹרֵ֣שׁ מנוסחת כפועל פעיל, המעיד על התערבותו הישירה של ה׳ [אבן עזרא]. ה׳ בעצמו, ולא רק על ידי שליח או מלאך, הוא שיהדוף את יושבי הארץ [צרור המור]. גישה ציורית יותר מתארת כי הגירוש ייעשה באמצעות צלם האלוהים שיאיר מפניהם של בני ישראל, ויטיל אימה טבעית על עמי כנען שינוסו מפניהם [אלשיך].
הפסוק מונה שש אומות בלבד, ומעורר בקרב הפרשנים את השאלה מדוע הושמט העם הגרגשי. ההסבר המקובל הוא שהגרגשי בחר לקום ולעזוב את הארץ מרצונו מפני הפחד, ולכן נותרו רק שש אומות שנגדן נדרש גירוש פעיל [רש"י, משכיל לדוד, חומש קה"ת]. האמורי מוזכר בראש הרשימה משום שסאת עוונותיו התמלאה סוף סוף, והגיעה העת להיפרע ממנו [פרדס יוסף].
הבטחת הגירוש יוצרת מתח רעיוני שעולה מתוך דברי הפרשנים: אם ה׳ עתיד לגרש את יושבי הארץ, מדוע יש צורך להזהיר את ישראל מיד לאחר מכן שלא לכרות עמם ברית?
ליישוב הדבר מוסבר כי תהליך הגירוש לא יהיה מיידי אלא הדרגתי, מה שמותיר פתח לסכנת התבוללות [אבן עזרא]. בנוסף, מאחר שה׳ הוא זה שלוחם את מלחמות ישראל ומגרש את אויביהם, כריתת ברית של שלום עם אותם אויבים מהווה בגידה וחילול כבודו של ה׳ [אברבנאל].
מעבר להיבט הפיזי, מטרת הגירוש היא לעקור לחלוטין את כוחות הטומאה והתרבות האלילית שדבקו בארץ. על ישראל מוטלת המשימה לא רק שלא לעבוד עבודה זרה בעצמם, אלא גם לא לאפשר לאחרים לעשות זאת בשטחם, ולהישאר מבודדים ומוקדשים לה׳ בלבד [ספורנו, שפתי כהן, רש"ר הירש]. לפני חטא העגל, הגירוש היה אמור להיות מהיר ומוחלט, אך בעקבות החטא, המציאות השתנתה. כעת נדרשת מעם ישראל פעולה אקטיבית של התרחקות ותיקון רוחני, ואסור להם לכרות ברית עם יושבי הארץ בשום תנאי, שכן כל חיבור עמם יהפוך בסופו של דבר למוקש תרבותי ואמוני [אור החיים, מלבי"ם].