רגע ההתגלות בהר סיני הפגיש בין האינסוף האלוהי לבין האדם, במעמד אינטימי ונסתר שנועד לגלות את סוד הרחמים והסליחה. ה' ירד מן השמים כפי שעשה במעמד הקודם בהר סיני, אך הפעם המפגש היה אישי וממוקד.
כאשר נאמר וַיֵּרֶד ה' בֶּעָנָן, הענן משמש כמסך וכמגן. הוא נועד לסוכך על משה המסתתר בנקרת הצור כפי שהובטח לו [צרור המור], ולהעלים מעיני אנוש את סוד המעבר מהאינסוף האלוהי שאינו בר השגה, אל עולם הגבול והמידה [מלבי"ם]. בנוסף, ירידה זו בתוך ענן כבוד נועדה ליצור בידוד מוחלט עבור משה, הרחק ממלאכים ושרי אומות העולם, כדי שאלו לא יראו וילמדו את סוד הסנגוריה ומידות הרחמים שה' עתיד למסור לישראל [שפתי כהן, רקנאטי].
ביחס למילים וַיִּתְיַצֵּב עִמּוֹ שָׁם, מתעוררת השאלה מי התייצב ליד מי. גישה אחת מסבירה שה' הוא שהתייצב יחד עם משה בתוך הענן [רמב"ן]. השימוש בפועל התפעל ("ויתיצב") במקום לומר בפשטות שה' עמד, נועד לבטא כבוד כלפי מעלה [קאסוטו]. מנגד, פרשנים רבים סבורים שמשה הוא זה שהתייצב ועמד עם ה', כהשלמה וקיום של הציווי האלוהי המוקדם "ונצבת לי שם" [ספורנו, רשב"ם, אבן עזרא הקצר, הכתב והקבלה, ביאור יש"ר]. דעה נוספת מפרידה בין הדברים, וגורסת כי הענן הוא שעמד אצל משה, בעוד שהופעת ה' עצמה שעברה על פניו הייתה מראה נפרד, ככל הנראה של אש [שד"ל].
מוקד הפסוק טמון במילים וַיִּקְרָא בְשֵׁם ה', וסביבן ניטשת מחלוקת מרכזית בשאלה מי הוא הקורא. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שה' בעצמו הוא הקורא. לפי הבנה זו, ה' מקיים את הבטחתו למשה ("וקראתי בשם ה' לפניך"), מכריז על מידותיו, ומלמד את משה את סדר התפילה [אבן עזרא, ספורנו, רשב"ם, העמק דבר, גור אריה, קאסוטו]. תמיכה מובהקת לגישה זו נמצאת בטעמי המקרא, שכן הטעם המפסיק מופיע במילה "בשם", ומעיד שה' קרא בשם [מנחת שי, ביאור יש"ר, חזקוני]. מנגד, קבוצת פרשנים אחרת, הנשענת על התרגום לארמית, מוכיחה כי משה הוא זה שקרא והתפלל בשמו של ה' [רש"י, מזרחי, שפתי חכמים, משכיל לדוד, דברי דוד]. כדי לגשר על הפער בין הגישות, יש המסבירים כי ה' הראה למשה את סדר התפילה במראה הנבואה, ומשה, מתוך חום והתרגשות, הזדרז וקרא אותה מיד בעצמו בקול גדול [פרדס יוסף].
מהותה של קריאה זו היא גילוי של רחמים גמורים. ה' מלמד את משה כיצד לעורר את הרחמים גם כשמידת הדין מתוחה על ישראל, וכביכול מתעטף בטלית כשליח ציבור ומעביר את פני הזעם והכעס כדי להעניק סליחה [צרור המור]. קריאה זו בשם נועדה גם להודיע למשה באיזה שם אלוהי ה' ילווה אותו ואת העם בהמשך דרכם [דעת זקנים, בכור שור, חזקוני]. במבט עמוק, הקריאה בשמות מסמלת את תחילת ההתגלות המעשית: בעוד שהאינסוף המוחלט אינו ניתן לכינוי, רק לאחר הירידה לעולם מתחיל ה' לקרוא בשמותיו, שהם הכוחות והפעולות המקיימים את העולמות [מלבי"ם].