לאחר חטא העגל ותפילותיו הרבות של משה, נענה ה' לבקשתו ומכונן קשר מחודש עם ישראל. הבטחה זו אינה רק הסכמה למחול, אלא יצירת מציאות רוחנית חדשה ומבוססת יותר.
באומרו הִנֵּה אָנֹכִי כֹּרֵת בְּרִית, ה' מחדש את הברית שהופרה בעקבות החטא, ומבטיח את כתיבת הלוחות השניים. בניגוד לברית הראשונה שהייתה מותנית, פרשנים רבים רואים כאן ברית נצחית וחזקה יותר, המבטיחה שהשכינה תשרה בישראל גם אם ימעדו ויחטאו [חומש קה"ת, הכתב והקבלה, אדרת אליהו], וכי התפילה בי"ג מידות הרחמים לעולם לא תשוב ריקם [תורה תמימה]. ברית זו היא תשובה ישירה לבקשתו של משה שה' ילך עמהם בדרך [ספורנו, רשב"ם, קאסוטו].
מהותה של ברית זו מתבטאת בהבטחה אֶעֱשֶׂה נִפְלָאֹת אֲשֶׁר לֹא נִבְרְאוּ בְכָל הָאָרֶץ. קיימת מחלוקת מרתקת בין הפרשנים לגבי טיבן של נפלאות אלו. גישה מרכזית טוענת כי המילה נִפְלָאֹת נגזרת מהשורש פ.ל.ה, בהמשך לבקשתו הקודמת של משה "ונפלינו אני ועמך". לפי קו מחשבה זה, לא מדובר בניסים פיזיים חדשים, שכן לא היו ניסים גדולים יותר מיציאת מצרים וקריעת ים סוף, אלא בפלא רוחני חסר תקדים: עצם השראת השכינה וענן הכבוד על עם ישראל בלבד, והבדלתם באופן גלוי מכל שאר האומות [רש"י, הטור הארוך, רקנאטי, הכתב והקבלה, ברכת אשר].
מנגד, יש המפרשים את ההבטחה כפשוטה, ומצביעים על ניסים עתידיים יוצאי דופן כדוגמת עמידת השמש בגבעון בימי יהושע, או ההגנה הניסית במדבר וכיבוש הארץ [רבנו בחיי, מלבי"ם, קאסוטו]. פרשנות רחבה יותר רואה בנפלאות אלו הבטחה לנצחונות ההיסטוריים של האומה: הישרדותו של עם ישראל כנגד כל הסיכויים, ותקומתה של ארץ ישראל מחורבנה, תופעות שאין להן אח ורע בתולדות העמים [העמק דבר]. עצם קיומה של מערכת חוקים אלוהית והשגחה כזו מהווה פלא היסטורי [רש"ר הירש].
הפסוק מדגיש את הקשר המיוחד למשה במילים נֶגֶד כָּל עַמְּךָ וכן וְרָאָה כָל הָעָם אֲשֶׁר אַתָּה בְקִרְבּוֹ. הכינוי "עמך" אינו מעיד על ניתוק בין ה' לישראל, אלא מציין לשבח כי זהו העם שזכה למנהיג וסנגור כמשה, ובזכותו נעשים להם הניסים [קאסוטו, ספורנו].
בסיומו של הפסוק, ה' מבטיח: אֶת מַעֲשֵׂה ה' כִּי נוֹרָא הוּא אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה עִמָּךְ. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמעשה המעורר יראה שייעשה "עמך" באופן אישי, מכוון לקירון פניו של משה. זהו פלא החורג מדרך הטבע, אשר יעורר פחד כה רב עד שהעם יירא מגשת אליו [אבן עזרא, רשב"ם, בכור שור, חזקוני, ביאור יש"ר]. יש המדייקים כי בעוד שהנפלאות הכלליות יהיו גלויות לכולם, הרי שההשגה העמוקה של מעשה ה' הנורא תיראה רק על ידי יחידי הסגולה המקורבים למשה, שכן המון העם לא יוכל לעמוד בעוצמת הגילוי [אלשיך]. דעה נוספת גורסת כי המעשה הנורא שייעשה לכבודו של משה יתרחש בהמשך הדרך, כאשר ה' יעניש באורח פלא את קורח ועדתו שפגעו במעמדו האישי של משה [העמק דבר].