הציווי האלוהי דורש השמדה מוחלטת של כל עבודה זרה, על אביזריה וסמליה השונים [ביאור שטיינזלץ]. אזהרה חמורה זו נאמרת לעם ישראל מיד לאחר חטא העגל, ונועדה להרתיע אותם לבל ישובו לחזור על מעשה שטות שכזה [בכור שור].
הפסוק מפרט את הפעולות הנדרשות כלפי סמלי הפולחן השונים. תחילה מופיעה ההוראה אֶת מִזְבְּחֹתָם תִּתֹּצוּן, שמשמעותה להרוס, לנפץ ולשבור אותם כליל [אבן עזרא, ביאור יש"ר, ביאור שטיינזלץ]. לאחר מכן מצווה התורה לכרות את האשרות. המילה אֲשֵׁרָיו מתפרשת בקרב רוב הפרשנים כעצים שנעבדים כעבודה זרה או שניטעו לכבוד מי שנעבד [רש"י, אבן עזרא הקצר, ביאור יש"ר]. דעה נוספת ממקדת את ההסבר בכך שמדובר בחפצי פולחן עשויים עץ, כגון גזעי אילנות או עמודי עץ שהוצבו סמוך למזבחות. עצמים אלו סימלו את האלה הכנענית אשרה ואת פוריותה, ואין מדובר בפסלים ממש של האלה [קאסוטו].
הפרשנים מסכימים כי קיים הבדל בולט בין הציווי בפסוק זה לבין ציווי מקביל שניתן לעם ישראל לפני חטא העגל, בפרשת משפטים. בעקבות החטא חלה החמרה משמעותית בדרישות. ראשית, כעת נצטוו ישראל להשמיד את העבודה הזרה מיד, עוד בטרם יסיימו את כיבוש הארץ [העמק דבר]. שנית, בעוד שבעבר הוזכרו רק מצבות, שהן אבנים שהוצבו במיוחד לשם השתחוויה, כעת נוספו גם המזבחות, שאינם אלא אביזרים משמשים לפולחן [העמק דבר]. גישה שונה מסבירה כי המזבחות לא הוזכרו קודם לכן משום שבניית מזבח דורשת מאמץ רב יותר מהצבת מצבה, ולכן היה ברור מאליו שאם יש לשבור את המצבות, קל וחומר שיש לנתץ את המזבחות [פרדס יוסף].
התוספת המשמעותית ביותר בפסוק היא הציווי וְאֶת אֲשֵׁרָיו תִּכְרֹתֽוּן. הפרשנים מסבירים כי לפני חטא העגל, עם ישראל לא היה נגוע בעבודה זרה, ולכן עצי הכנענים נחשבו עבורם כירושה שאינה נאסרת בהנאה. אולם, ברגע שישראל עבדו לעגל, הם גילו בדעתם שנוח להם בעבודה זרה, ובכך הפכו את האשרות הכנעניות לאסורות המחייבות השמדה [העמק דבר, הכתב והקבלה, מלבי"ם, פרדס יוסף]. הפועל תִּכְרֹתֽוּן נבחר בקפידה, שכן הוא כולל בתוכו שני סוגי השמדה המותאמים לשני סוגי אשרות: כריתה והשחתה גמורה לעצים שניטעו מראש לשם עבודה זרה, וקציצת הענפים החדשים בלבד לעצים שצמחו באופן טבעי ורק לאחר מכן הפכו לנעבדים [הכתב והקבלה].
הבדל דקדוקי מעניין בפסוק הוא המעבר מלשון רבים במילים מִזְבְּחֹתָם וכן מַצֵּבֹתָם, ללשון יחיד במילה אֲשֵׁרָיו. יש המסבירים כי לשון היחיד רומזת לאשרות של עם ישראל עצמו, בעקבות חטאם [העמק דבר]. הסבר אחר מציע כי בעוד שכל המזבחות והמצבות נאסרו, הרי שרק מיעוט קטן מהעצים נעבד בפועל במהלך התקופה הקצרה שבין חטא העגל לבין חזרתם בתשובה, ולכן ננקטה לשון יחיד [פרדס יוסף]. מנגד, ישנו פירוש רעיוני הדורש את המילה אֲשֵׁרָיו מלשון אושר, וקובע כי אשריו ואשרי חלקו של מי שכורת ומבער את העבודה הזרה [שפתי כהן].