שמות, פרק ל״ד, פסוק ל׳

עם ירידתו של משה מן ההר חל מפנה דרמטי, כאשר פניו הפיצו אור אלוקי. המילה קָרַן מתארת זיו מבהיק שמתפצל לכל עבר כקרני שמש, אור שהוענק למשה כהוכחה למתן הלוחות השניים מפי ה' וכאישור למנהיגותו הבלעדית לאחר חטא העגל. התיאור וַיַּרְא אַהֲרֹן וְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת מֹשֶׁה מתייחס בשלב זה לאהרן ולנשיאי העדה בלבד, שיצאו לקראתו. הם החלו להתקרב, אך מיד וַיִּירְאוּ מִגֶּשֶׁת אֵלָיו ונסוגו בבהלה, שכן סברו שמשה הפך לישות רוחנית. פחד זה משקף את חולשתם בעקבות חטא העגל, שכן בעוד שבעבר עמדו ללא מורא מול כבוד ה' בהר סיני, כעת לא היו מסוגלים להביט אפילו בקרני ההוד של מנהיגם.