קרה לכם פעם שהסתנוורתם מאור חזק כל כך עד שהייתם צריכים לעצום את העיניים? תחשבו כמה מדהים זה להסתכל על פנים של אדם ולראות אותן מאירות ממש כמו שמש.
כשמשה ירד מהר סיני עם הלוחות השניים, קרה דבר פלאי. עור פניו קָרַן, כלומר הפיץ אור חזק, יפה ונוצץ שהתפזר לכל הכיוונים בדומה לקרני השמש. מאיפה הגיע האור המיוחד הזה? מכיוון שמשה דיבר עם ה' פנים אל פנים, הוא ספג קצת מהאור הקדוש של ה'.
אולי תשאלו את עצמכם למה הפנים של משה האירו דווקא עכשיו ולא כשירד עם הלוחות הראשונים. התשובה היא שהלוחות השניים ניתנו בשקט ובסתר, ולכן ה' רצה לתת למשה סימן גלוי שכולם יראו. האור הוכיח לעם שהלוחות באמת הגיעו מה', והוא גם הזכיר לכולם, במיוחד אחרי חטא העגל, שמשה הוא המנהיג האמיתי והנבחר שלהם.
כאשר כתוב וַיַּרְא אַהֲרֹן וְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת מֹשֶׁה, הכוונה היא שבהתחלה אהרן והמנהיגים של העם יצאו לקראתו. אבל כשהם התקרבו קרה משהו עצוב. הם וַיִּירְאוּ מִגֶּשֶׁת אֵלָיו, כלומר הם פחדו להתקרב אליו. הם נבהלו מהאור וחשבו שמשה הפך למלאך. לפני חטא העגל, בני ישראל עמדו מול הר סיני ולא פחדו לראות את האש הגדולה של ה'. אבל עכשיו, בגלל החטא, המדרגה הרוחנית שלהם ירדה והם פחדו להסתכל אפילו על האור שעל פניו של משה.
כדי לעזור לעם ולא להפחיד אותם, משה שם על פניו מסווה, שהוא מעין כיסוי פנים. אבל היה זמן אחד שבו משה תמיד הוריד את הכיסוי, וזה קרה כשהוא לימד אותם תורה. כשבני ישראל למדו תורה, הם התעלו והתמלאו בכוח רוחני מיוחד שעזר להם להסתכל על האור הקדוש בלי לפחד.