תארו לעצמכם שאתם מחזיקים בידכם חפץ כל כך מיוחד וקדוש, עד שאתם בטוחים שהוא זה שמאיר את כל הסביבה. כשמשה יורד מהר סיני ביום הכיפורים, הוא מביא איתו את הלוחות השניים. בניגוד ללוחות הראשונים שניתנו ברעש גדול, עם קולות וברקים, הלוחות האלו ניתנו בשקט מוחלט. לכן, ה' רצה לעשות נס גלוי ומיוחד, כדי שכל בני ישראל יראו שהלוחות אכן הגיעו ממנו, וידעו בביטחון מלא שמשה הוא המנהיג האמיתי שלהם.
פתאום, עור פניו של משה התחיל להאיר באור חזק ומופלא. המילה קָרַן מסבירה לנו שהאור הזה הופץ החוצה ממש כמו קרניים של שמש בוהקת.
אבל הדבר המפתיע ביותר הוא שכתוב וּמֹשֶׁה לֹא יָדַע. איך ייתכן שמשה לא שם לב לשינוי כל כך גדול שקרה לו? כשהוא ירד מההר, הוא אכן ראה את האור החזק מסביבו, אבל מכיוון שהוא החזיק את הלוחות בידיו, הוא פשוט הניח בטעות שהאור הזה נובע מהלוחות הקדושים. הוא אפילו לא תיאר לעצמו שהאור המופלא קורן מתוך הפנים שלו עצמו.