קרה לכם פעם שהיה לכם תפקיד מיוחד, ולפתע מישהו אחר קיבל אותו? אולי עברה בכם המחשבה שכבר לא צריכים אתכם? זה בדיוק מה שיכלו להרגיש הבכורות של עם ישראל. אחרי חטא העגל, התפקיד החשוב של עבודת הקודש עבר מהם אל שבט לוי. כדי שהבכורות לא יחשבו שהם איבדו את הקדושה שלהם, ה' מדגיש שהם עדיין קדושים, אהובים ומיוחדים עבורו.
המילים פֶּטֶר רֶחֶם מתארות את הבכור, גם אצל בני אדם וגם אצל בהמות. המשמעות של המילה פטר היא פתיחה, כי התינוק הראשון הוא זה שפותח את הרחם כשהוא יוצא לאוויר העולם. המצווה הזו חלה על הבהמה כאשר היא תִּזָּכָר, כלומר כאשר היא יולדת ולד שהוא זכר. רק הזכרים מוקדשים לה'.
המצווה מתמקדת בחיות טהורות כמו שׁוֹר וָשֶׂה, אבל יש חיה טמאה אחת שגם לה יש בכור קדוש, וזהו החמור. למה דווקא הוא זכה לכבוד הזה? כי החמורים עזרו לבני ישראל במסירות לסחוב את כל הרכוש שלהם כשיצאו ממצרים. המצווה המיוחדת הזו מזכירה לנו את יציאת מצרים, ומלמדת אותנו שכל מה שיש לנו שייך בעצם לה' ונמצא תחת ההשגחה שלו. לכן, כשאנחנו עולים לבית המקדש, אנחנו לא באים בידיים ריקות, אלא מביאים איתנו את הבכורות כדי לחבר את כל מה שיש לנו לעבודת ה'.