קרה לכם פעם שקיבלתם מתנה ממש גדולה ומשמחת, ומיד הרגשתם רצון לתת משהו בחזרה כדי לומר תודה? התורה מלמדת אותנו שכל מה שיש לנו בעולם שייך בעצם לה', וכאשר נולד משהו חדש וראשון, אנחנו צריכים להראות את התודה שלנו.
למשל, אם לאתון נולד עייר קטן שהוא הבן הראשון שלה, הוא נקרא ופטר חמור. התורה מסבירה שהחמור הראשון הזה הוא מיוחד, אבל אי אפשר להביא אותו כמתנה לכהן. אז מה עושים? הבעלים מקיים את המצווה תפדה בשה, כלומר הוא נותן לכהן כבש קטן במקום החמור. הכהן מקבל את הכבש, והבעלים יכול מעכשיו להשתמש בחמור שלו לעבודות השדה. אבל מה קורה אם הבעלים מסרב לתת את הכבש לכהן? על כך נאמר ואם לא תפדה וערפתו. בגלל שהבעלים התקמצן ומנע מהכהן את מה שמגיע לו, הוא מפסיד את החמור שלו לגמרי והחמור לא יוכל להמשיך לחיות. כך אנחנו לומדים שאם אנחנו מנסים לשמור הכל רק לעצמנו, בסופו של דבר אנחנו מפסידים.
המצווה הזו לא קשורה רק לבעלי חיים, אלא גם אלינו. כאשר נולד למשפחה בן ראשון, האבא מקיים מצווה שנקראת כל בכור בניך תפדה. הוא נותן לכהן חמישה מטבעות כסף כדי לפדות את בנו. הבנים הבכורים הם מיוחדים מאוד ויש להם קדושה גדולה, כי במקור הם אלו שהיו אמורים לעשות את כל עבודת הקודש במשכן.
התורה ממשיכה ומלמדת אותנו על עוד דרך שבה אנחנו מראים את התודה שלנו לה'. כאשר עם ישראל עולה לרגל לבית המקדש בשלושת הרגלים, נאמר ולא יראו פני ריקם. כלומר, כאשר אנחנו באים לבקר בבית של ה', אנחנו לא באים בידיים ריקות, אלא מביאים איתנו קרבן מיוחד. הבאת הקרבן הזה משמחת, והיא גם מזכירה לנו את יציאת מצרים, שבה ה' דאג שלא נצא בידיים ריקות אלא עם רכוש גדול ושפע רב.