יצא לכם פעם לשתול זרע באדמה ולחכות בקוצר רוח שהוא יצמח? בהתחלה לא רואים כלום, אבל פתאום מציץ עלה קטן, ואחרי כמה זמן מופיע פרח. הנביא משתמש בדיוק בתהליך הזה של צמח שגדל, כדי להסביר שהזמן שעליו הוא הזהיר כבר לא רחוק, אלא קורה ממש עכשיו.
המילים הִנֵּה הַיּוֹם הִנֵּה בָאָה מכריזות שהיום הקשה כבר הגיע. ממש כמו בוקר חדש שמתחיל, כך יָצְאָה הַצְּפִרָה, שזה אומר שעלה השחר של אותו יום. הנביא ממשיך ואומר צָץ הַמַּטֶּה. מטה הוא מקל, וכאן הוא משמש כמשל לאויב שהתכונן מראש. בדיוק כמו שפרח מתחיל להציץ מהגבעול, כך האויב כבר מוכן לפעולה. בסוף נאמר פָּרַח הַזָּדוֹן. זדון פירושו רשעות. הכוונה היא שהאויב מתגלה לגמרי עם כל הכוונות הרעות שלו, ממש כמו פרח שנפתח לחלוטין וכולם יכולים לראות אותו בבירור.