יצא לכם פעם להתכונן לאירוע ענק ומרגש, שבו כולם היו צריכים לעבוד יחד בשיתוף פעולה מושלם? לאחר שסיימו לבנות את בית המקדש השני, הגיע הזמן להקריב את קורבן הפסח. כדי לעשות זאת, הכהנים והלויים הִטַּהֲרוּ, כלומר הם טבלו וניקו את עצמם מכל טומאה. נאמר עליהם שהם היו כְּאֶחָד כֻּלָּם טְהוֹרִים, והמשמעות היא שכולם, ללא יוצא מן הכלל, היו טהורים לגמרי ממש כאילו הם איש אחד. בעבר היו תקופות שבהן הלויים הזדרזו להיטהר יותר מהכהנים, אבל הפעם קרה דבר מיוחד ושתי הקבוצות נטהרו יחד באותו הזמן.
בגלל שכולם היו מוכנים, שום דבר לא עיכב אותם מלהקריב את הקורבן. מי שעשו את העבודה בפועל ושחטו את קורבן הפסח היו הלויים, וסדר העבודה שלהם מראה כמה הם היו מסורים ודאגו קודם כל לאחרים. תחילה הם שחטו לְכָל־בְּנֵי הַגּוֹלָה, כלומר עבור כל הציבור הרחב שחזר לארץ ישראל. לאחר מכן הם שחטו וְלַאֲחֵיהֶם הַכֹּהֲנִים, ורק בסוף, אחרי שדאגו לכולם, הם שחטו וְלָהֶם, כלומר עבור עצמם.