יצא לכם פעם לבנות מגדל ממש גבוה מקוביות, ולגלות שאם הבסיס שלו לא מספיק רחב וחזק הוא פשוט נופל? כורש מלך פרס מוציא פקודה רשמית ומרגשת מאוד, שבה הוא נותן לעם ישראל רשות לחזור ולבנות את בית המקדש. הפקודה נפתחת בכותרת המכריזה על בֵּית־אֱלָהָא בִירוּשְׁלֶם, כלומר בית האלוהים בירושלים, וקובעת כי בַּיְתָא יִתְבְּנֵא, הבית אכן ייבנה. המלך גם מסביר שהמטרה של המבנה היא להיות אֲתַר דִּי דָבְחִין דִּבְחִין, המקום המיוחד שבו מקריבים קורבנות לה'.
כדי שהבניין הגדול הזה יהיה חזק ויציב, הפקודה ממשיכה וקובעת וְאֻשּׁוֹהִי מְסוֹבְלִין. הכוונה היא שהיסודות שעליהם עומד הבית צריכים להיות בנויים מאבנים ענקיות וכבדות במיוחד, שיוכלו להחזיק ולשאת את כל המשקל הרב של המקדש. המלך אפילו קובע מידות מדויקות למבנה: רוּמֵהּ אַמִּין שִׁתִּין פְּתָיֵהּ אַמִּין שִׁתִּין, שזה אומר שהגובה והרוחב של הבית יהיו שישים אמה. הגובה הזה בעצם גדול יותר מזה של בית המקדש הראשון שבנה שלמה המלך. הסיבה שהגובה והרוחב בדיוק שווים היא כדי שהבניין יהיה יציב ולא ייפול. ומה לגבי האורך? הוא בכלל לא מוזכר בפקודה, כי מידת האורך נשארה בדיוק כמו שהייתה במקדש הראשון. אולי זה נשמע קצת מפתיע שמלך זר מחליט מה יהיו המידות של בית המקדש, אבל בעצם ה' כיוון את הדברים מלמעלה כך שהבית ייבנה בדיוק בגודל הראוי והנכון.