יצא לכם פעם להבטיח הבטחה חשובה לחבר טוב ולתת לו חפץ מיוחד כדי שתמיד יזכור אותה? כשה׳ כורת ברית עם אברהם, הוא לא רק מבטיח הבטחה רגילה, אלא נותן לו סימן מיוחד שנשאר על הגוף לתמיד. בניגוד לקשת בענן שהיא רק תזכורת בשמיים, כאן המעשה עצמו הוא הברית המחברת בין האדם לבוראו. המילים בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ מלמדות שזו הבטחה ענקית שלא שייכת רק לאברהם ולמי שהיה איתו שם, אלא לכל הילדים והנכדים שלו, בכל הדורות.
ה׳ מבקש הִמּוֹל, כלומר לעשות ברית מילה. זהו שינוי קטן בגוף שעוזר לנו להסיר מחיצות, לשים גבולות נכונים ולזכור תמיד להיות קרובים לה׳ ולשמור על החוקים שלו. המילה לָכֶם מזכירה לנו שזו אחריות משותפת של כולם. אם יש תינוק קטן שאין מי שידאג לו, כל הקהילה צריכה לעזור ולדאוג שיעשו לו ברית מילה. הציווי הזה שייך לכׇּל־זָכָר, כלומר לכל בן שנולד. ברית המילה היא המצווה הראשונה שקיבל היהודי הראשון. היא מלמדת אותנו סוד חשוב על כל המצוות: לפעמים לקיים מצווה זה דורש מאמץ ואפילו קצת כואב, אבל אנחנו עושים זאת בשמחה גדולה ובאהבה, כי אנחנו מבינים כמה זה שומר עלינו ומחבר אותנו לה׳, ממש כמו מתנה מיוחדת וקדושה שאנחנו מקדישים לו.