קרה לכם פעם שעשיתם משהו שאסור, וכששמעתם שמישהו מתקרב, הדבר הראשון שרציתם לעשות זה פשוט להסתתר? זה בדיוק מה שהרגישו אדם וחוה מיד אחרי שהם חטאו. פתאום, הקשר המיוחד והקרוב שהיה להם עם ה' השתנה. הם איבדו את התמימות שלהם והתחילו להרגיש בושה ופחד.
בשעות אחר הצהריים, כשהשמש התחילה לשקוע ונשבה רוח נעימה וקרירה של סוף היום, זמן שנקרא לְרוּחַ הַיּוֹם, הם שמעו משהו מתקרב. הם שמעו את קולו של ה' מִתְהַלֵּךְ ומתקדם לעברם בתוך הגן. ה' עשה זאת בכוונה והשמיע קול לפני שהתגלה אליהם, כדי ללמד אותנו דרך ארץ: תמיד כדאי לדפוק בדלת או להשמיע קול לפני שנכנסים למקום של מישהו אחר, כדי לתת לו זמן להתכונן.
כשהם שמעו את הקול, התגובה שלהם הייתה וַיִּתְחַבֵּא הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ. הם כל כך התביישו ממה שעשו ומזה שלא היו להם בגדים, שהם מיהרו להסתתר בְּתוֹךְ עֵץ הַגָּן, כלומר בין הענפים והעלים הסבוכים של העצים.
כמובן שאי אפשר באמת להתחבא מה' שרואה ויודע הכול, אבל מתוך הבלבול והפחד שלהם, הם חשבו שזה אפשרי. למרות שהם חטאו, ה' ראה שהם מתביישים ומרגישים חרטה. בגלל הרחמים הגדולים שלו, הוא נתן להם חיים ארוכים כדי שיוכלו לתקן את המעשים שלהם, ולימד אותנו שתמיד אפשר לבקש סליחה ולחזור בתשובה.