קרה לכם פעם שעשיתם טעות, ופתאום הרגשתם שאתם רק רוצים להתחבא? זה בדיוק מה שקרה לאדם וחוה מיד אחרי שאכלו מעץ הדעת. התורה מספרת לנו שפתאום וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם. הם כמובן לא היו עיוורים לפני כן, אלא שהמחשבה שלהם השתנתה. לפני החטא, הם היו מחוברים לגמרי לה' וראו רק את הטוב והקדוש שבעולם, בלי לייחס חשיבות לדברים חומריים. עכשיו, העיניים שלהם נפקחו לראות את העולם החומרי, והם התחילו להרגיש רצונות ותאוות של הגוף.
בגלל השינוי הזה, וַיֵּדְעוּ כִּי עֵירֻמִּם הֵם. פתאום הם הבינו שהם איבדו את אור הקדושה המיוחד שעטף אותם, והם הרגישו בושה. לפני כן הגוף שלהם היה טהור לגמרי והם לא התביישו בו, אבל ברגע שנכנס היצר של החומר, הם הרגישו חשופים והבינו שהם חייבים לשמור על צניעות.
כדי להתמודד עם המצב החדש, וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה. הם בחרו בעלים של עץ תאנה כי הם רחבים וחזקים מספיק. אבל יש כאן גם סוד מיוחד: הרבה מפרשים מסבירים שעץ התאנה הוא בעצם העץ שממנו הם חטאו! אדם וחוה לקחו את אותו הדבר שבו הם עשו את הטעות, והשתמשו בו כדי לתקן. זו הייתה בעצם הפעולה הראשונה בעולם של חזרה בתשובה. אגב, התורה לא גילתה לנו קודם לכן שזה היה עץ תאנה כדי לשמור על הכבוד של העץ, שלא יצביעו עליו ויגידו שבגללו הגיעה קללה לעולם.
בסוף, וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם חֲגֹרֹת. הם הכינו לעצמם חגורות כדי לכסות את עצמם, וזו הייתה המלאכה הראשונה שבני אדם עשו אי פעם. הם עשו זאת כדי להציב גבולות של צניעות, ולנסות להחזיר לעצמם מעט מהטהרה שאבדה להם.