בראשית, פרק מ״ה, פסוק י״ז

הזמנת משפחת יעקב למצרים מקבלת תוקף של צו מלכותי, המהווה את תחילת גזירת הגלות מאת ה'. וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף אֱמֹר אֶל אַחֶיךָ זֹאת עֲשׂוּ משום שמעבר להכרה בענוותנותו של יוסף, אישור להשתקעות קבועה ולשימוש בעגלות המלך דרש רשות מפורשת שניתנה בעין יפה כדי שהאחים ירגישו רצויים. ההוראה טַעֲנוּ אֶת בְּעִירְכֶם משמעה להעמיס צידה ותבואה על בהמות המשא הפועלות מתוך דחף פנימי לאכול ולבער, או לחלופין לדקור ולזרז אותן כדי למהר את המסע, שכן המשא הכבד כבר הונח על העגלות. הציווי וּלְכוּ בֹאוּ אַרְצָה כְּנָעַן מבטא פעולה רציפה שבה ההליכה לכנען נועדה אך ורק לשם החזרה המיידית למצרים.