תארו לעצמכם שאתם רוצים להעניק מתנה מיוחדת לאדם שעזר לכם יותר מכולם. איך הייתם עושים זאת? ברגעיו האחרונים, יעקב אבינו רוצה להעניק ליוסף מתנה גדולה. יוסף הבטיח לטרוח ולקבור את יעקב בארץ כנען, ובתמורה יעקב מעניק לו מעמד של בכור והנהגה. אולי תחשבו שזה שוב יעורר קנאה בין האחים כפי שקרה בעבר, אבל הפעם המצב שונה. האחים מבינים שיוסף הוא מלך גדול שהם תלויים בו, ולכן הם לא מקנאים בו כלל.
יעקב אומר ליוסף שהוא נותן לו שְׁכֶם אַחַד יותר מאחיו. הכוונה היא שיוסף יקבל חלק נוסף בארץ ישראל. שני הבנים של יוסף, אפרים ומנשה, יקבלו נחלה ממש כאילו היו שבטים בפני עצמם, שווים לראובן ושמעון.
יעקב ממשיך ואומר שהוא נותן ליוסף את החלק אֲשֶׁר לָקַחְתִּי. אבל רגע, איך יעקב מדבר בלשון עבר על ארץ שעוד לא נכבשה? לפעמים, כאשר אנשים קדושים מתנבאים ויודעים שדבר מסוים בטוח יקרה בעתיד, הם מדברים עליו כאילו הוא כבר קרה. יעקב בטוח שהצאצאים שלו יכבשו את הארץ. הוא אומר שהארץ תילקח מִיַּד הָאֱמֹרִי. האמורי היה העם החזק והעוצמתי ביותר מבין עמי כנען, ולכן יעקב משתמש בשם שלהם כדי לתאר את כל העמים שגרו שם.
ואיך בדיוק הם יקבלו את הארץ? יעקב מסביר שזה יקרה בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי. אפשר לחשוב שמדובר בכלי נשק רגילים של מלחמה, אבל יש כאן סוד מיוחד. כלי הנשק של יעקב הם בעצם רוחניים. החרב מסמלת את התפילה החזקה שלו שבוקעת את השמיים, והקשת רומזת למילה בקשה ותחינה. יעקב מלמד את יוסף שהכוח האמיתי שמגן עלינו ולוחם עבורנו הוא התפילה והפנייה אל ה'.