יצא לכם פעם להתכונן לאירוע ממש חשוב ולגלות שלפני שמתחילים לחגוג, חייבים לעשות ניקיון יסודי? זה בדיוק מה שקרה בירושלים לקראת חג הפסח. לפני שהעם יכול היה להקריב את קורבן הפסח, הם היו צריכים להיטהר ולנקות את העיר מעבודה זרה. המילה וַיָּקֻמוּ מלמדת אותנו שהם הזדרזו וקמו לעשות את הניקיון הזה עוד לפני החג. למה זה היה כל כך דחוף? משום שמי שקשור לעבודה זרה לא יכול לאכול מקורבן הפסח. לכן, היה חובה לסלק כל זכר לפסלים כדי שכולם יוכלו להשתתף.
במסגרת מבצע הניקיון הגדול, וַיָּסִירוּ אֶת־הַמִּזְבְּחוֹת. הם פירקו וסילקו את כל המזבחות שנבנו ללא אישור, גם את אלה שנועדו לעבודת ה׳ מחוץ לבית המקדש, וגם את אלה שנבנו במיוחד עבור עבודה זרה. הם סילקו גם את הַמְקַטְּרוֹת, שהיו מזבחות קטנים או כלים שבהם נהגו לשרוף קטורת ריחנית לשם עבודה זרה. ומה הם עשו עם כל האבנים והכלים האלה? וַיַּשְׁלִיכוּ לְנַחַל קִדְרוֹן. הם זרקו הכול רחוק אל תוך נחל קדרון, כדי להעלים אותם לגמרי ולוודא שהעיר נקייה ומוכנה לחג.