קרה לכם פעם שחשדתם שמישהו לא באמת מתכוון למה שהוא אומר, ובגלל זה התעכבתם לעשות משהו חשוב ואחר כך הצטערתם? זה בדיוק מה שקרה לכוהנים וללויים. במשך שנים רבות בית המקדש היה סגור ומוזנח. לכן, כשהמלך החדש יחזקיהו קרא להם לחזור ולעבוד את ה׳, הם פשוט התקשו להאמין לו. הם חשבו שזה לא הגיוני שאחרי תקופה כל כך ארוכה של חטאים, המלך באמת מתכוון לעבוד רק את ה׳. בגלל הספקות שלהם הם התעכבו ולא נטהרו בזמן, וכל העם נאלץ לדחות את קורבן הפסח בחודש שלם. כשהגיע סוף סוף הרגע להקריב את הפסח בחודש השני, הכוהנים והלויים נכלמו, כלומר הרגישו בושה גדולה וחרטה עמוקה על כך שהתרשלו בתפקידם. כשהם הבינו שהמלך באמת התכוון לטובה, הם מיהרו להיטהר ווַיָּבִיאוּ עֹלוֹת. אלו היו קורבנות מיוחדים שהם הקריבו כדי לרצות את ה׳ ולבקש סליחה על כך שאיחרו להתכונן ולעשות את עבודתם.
דברי הימים ב, פרק ל׳, פסוק ט״ו
וַיִּשְׁחֲט֣וּ הַפֶּ֔סַח בְּאַרְבָּעָ֥ה עָשָׂ֖ר לַחֹ֣דֶשׁ הַשֵּׁנִ֑י וְהַכֹּהֲנִ֨ים וְהַלְוִיִּ֤ם נִכְלְמוּ֙ וַיִּֽתְקַדְּשׁ֔וּ וַיָּבִ֥יאוּ עֹל֖וֹת בֵּ֥ית יְהֹוָֽה׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.