דברי הימים ב, פרק ל׳, פסוק ב׳

המלך קיים דיון וקיבל החלטה משותפת, וַיִּוָּעַץ, יחד עם וְשָׂרָיו וְכׇל־הַקָּהָל, לַעֲשׂוֹת הַפֶּסַח בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי, הלוא הוא חודש אייר. דחייה זו של החג נדרשה משום שרוב העם היה טמא, ולאחר תקופה ארוכה של עבודת אלילים הציבור טרם היה מוכן לעלות לירושלים ולעבוד את ה'. יש המסבירים כי הוחלט להרחיב את דין פסח שני לכלל האומה, אך הגישה המרכזית היא שלמעשה הוחלט לעבר את השנה כדי שחודש אייר יהפוך לניסן ויאפשר חגיגה מלאה. יש הרואים במהלך זה עדות להסכמה ציבורית רחבה, בעוד אחרים מסיקים כי המלך עקף את חכמי הסנהדרין שהתנגדו לדחייה מסיבות הלכתיות, ולכן התייעץ רק עם השרים והמוני העם.