החלטת דחיית קורבן הפסח לחודש השני נבעה מקשיים מעשיים והלכתיים שמנעו את קיומו בחודש ניסן, הזמן הראוי המכונה בָּעֵת הַהִיא. הסיבה הראשונה לדחייה הייתה כִּי הַכֹּהֲנִים לֹא־הִתְקַדְּשׁוּ לְמַדַּי, כלומר היו כהנים טהורים אך לא מספיק כדי להתמודד עם עומס הקורבנות. מצב הלכתי זה מאפשר את דחיית המועד, שכן אילו כלל הכהנים היו טמאים הקורבן היה מוקרב בטומאה ולא נדחה. הסיבה השנייה לעיכוב הייתה שוְהָעָם לֹא־נֶאֶסְפוּ לִירוּשָׁלִָם, שכן העלייה ההמונית לרגל הייתה אירוע מחודש שלא התקיים שנים רבות, ולכן מסע ההתארגנות ארך זמן רב מהצפוי והם טרם הספיקו להתקבץ בעיר.
דברי הימים ב, פרק ל׳, פסוק ג׳
כִּ֣י לֹ֧א יָכְל֛וּ לַעֲשֹׂת֖וֹ בָּעֵ֣ת הַהִ֑יא כִּ֤י הַכֹּֽהֲנִים֙ לֹֽא־הִתְקַדְּשׁ֣וּ לְמַדַּ֔י וְהָעָ֖ם לֹא־נֶאֶסְפ֥וּ לִירוּשָׁלָֽ͏ִם׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.