קרה לכם פעם שתכננתם אירוע ענק ומרגש, אבל פתאום הבנתם שאתם חייבים עוד קצת זמן כדי להתארגן כמו שצריך? זה בדיוק מה שקרה לעם ישראל. הם רצו להקריב את קורבן הפסח בָּעֵת הַהִיא, כלומר בדיוק בזמן הרגיל והראוי שלו, בחודש הראשון שהוא חודש ניסן. אבל היו שתי סיבות שבגללן הם נאלצו לדחות את החגיגה לחודש השני.
הסיבה הראשונה הייתה כִּי הַכֹּהֲנִים לֹא־הִתְקַדְּשׁוּ לְמַדַּי. המילה לְמַדַּי פירושה מספיק. היו אמנם כהנים טהורים שהספיקו להכין את עצמם, אבל פשוט לא היו מספיק כהנים מוכנים כדי לטפל בעומס העצום של הקורבנות עבור כל כך הרבה אנשים. הסיבה השנייה הייתה שוְהָעָם לֹא־נֶאֶסְפוּ לִירוּשָׁלִָם. עולי הרגל עדיין לא הספיקו להגיע ולהתקבץ בעיר. בגלל שעלייה גדולה כזו לירושלים לא קרתה כבר המון שנים, לקח לעם הרבה יותר זמן מהצפוי להתארגן ולעשות את המסע הארוך. לכן, הוחלט לדחות את המועד ולתת לכולם עוד זמן כדי שיוכלו לחגוג יחד.