דברי הימים ב, פרק ל׳, פסוק ה׳

II Chronicles 30:5Sefaria

וַיַּעֲמִ֣ידוּ דָבָ֗ר לְהַעֲבִ֨יר ק֤וֹל בְּכׇל־יִשְׂרָאֵל֙ מִבְּאֵֽר־שֶׁ֣בַע וְעַד־דָּ֔ן לָב֞וֹא לַעֲשׂ֥וֹת פֶּ֛סַח לַיהֹוָ֥ה אֱלֹהֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל בִּירוּשָׁלָ֑͏ִם כִּ֣י לֹ֥א לָרֹ֛ב עָשׂ֖וּ כַּכָּתֽוּב׃

תארו לעצמכם שאתם צריכים להעביר הודעה דחופה וחשובה לכל האנשים בארץ. המלך חזקיהו רצה לאחד את כל העם ולחגוג יחד את חג הפסח בירושלים, אחרי תקופה ארוכה מאוד שבה העם הזניח את קיום המצוות. לכן, המלך והשרים מקבלים החלטה היסטורית שנקראת וַיַּעֲמִידוּ דָבָר, כלומר הם מחליטים להפיץ את הקריאה בכל ערי ישראל. השליחים נשלחים לכל קצוות הארץ, מִבְּאֵר־שֶׁבַע וְעַד־דָּן. הגבולות האלו מוזכרים כדי להראות שההזמנה כוונה במיוחד גם לעשרת השבטים שגרו רחוק יותר, מתוך רצון אמיתי שכל חלקי העם יחגגו יחד. ולמה היה צריך מבצע כל כך גדול כדי להזמין את כולם? התשובה היא כִּי לֹא לָרֹב עָשׂוּ כַּכָּתוּב. המילה לָרֹב מתארת כאן זמן. במשך שנים ארוכות ופעמים רבות בני ישראל פשוט לא קיימו את חג הפסח כמו שכתוב בתורה. העזובה הייתה כל כך גדולה, עד שהיה צורך להזכיר להם, לזרז אותם ולעורר אותם מחדש לחגוג את החג.


רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״ל
פסוק ד׳
פסוק ו׳

נעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?

עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.

תרמו עכשיו

מה דעתכם על הפירוש?

התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!

ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.