מלך אשור מבקש לייאש את יושבי ירושלים באמצעות הניסיון ההיסטורי של האימפריה שלו. הוא מציין כי כל העמים שנכבשו סמכו על אלוהיהם ועל צבאם, אך אף עם לא נושע. לכן הוא לועג לביטחונם של בני יהודה, ותוהה מדוע שה' יצליח במקום שבו כשלו שאר האלים. כהוכחה לכך הוא מזכיר את העמים אֲשֶׁר הֶחֱרִימוּ, כלומר הרגו והשמידו, אֲבוֹתַי, כינוי למלכי אשור שקדמו לו, פול ותגלת פלאסר.
דברי הימים ב, פרק ל״ב, פסוק י״ד
מִ֠י בְּֽכׇל־אֱלֹהֵ֞י הַגּוֹיִ֤ם הָאֵ֙לֶּה֙ אֲשֶׁ֣ר הֶחֱרִ֣ימוּ אֲבוֹתַ֔י אֲשֶׁ֣ר יָכ֔וֹל לְהַצִּ֥יל אֶת־עַמּ֖וֹ מִיָּדִ֑י כִּ֤י יוּכַל֙ אֱלֹ֣הֵיכֶ֔ם לְהַצִּ֥יל אֶתְכֶ֖ם מִיָּדִֽי׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.