פעולתו ההנדסית של המלך חזקיהו להבטחת אספקת המים לירושלים בשעת מצור עמדה במרכז היערכות העיר פנימה, תוך מניעת מקורות המים מן האויב בחוץ. חזקיהו סתם אֶת־מוֹצָא, כלומר את מקום הנביעה והיציאה של המים [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. הציון של גיחון הָעֶלְיוֹן מרמז כי לנחל הגיחון היו שני פלגים, וחזקיהו בחר לסתום במכוון את הפלג העליון שבהם [רד"ק]. הוא ייבש לחלוטין את אפיק הנחל המקורי [רלב"ג], ובכך מנע מן האויבים להשתמש במים אלו בעת המצור [ביאור שטיינזלץ].
לאחר חסימת המים כלפי חוץ, וַיַּישְּרֵם לְמַטָּה־מַּעְרָבָה. הפרשנים מסכימים כי חזקיהו הנהיג והטה את המים בדרך ישרה, כלפי מטה ולכיוון מערב, אל תוך עיר דוד. פעולה זו נעשתה באמצעות תחבולה הנדסית של כריית תעלות ונקבה מתחת פני הקרקע [רלב"ג, רד"ק, ביאור שטיינזלץ], אשר הובילו את המים אל ברכת השילוח הממוקמת בצד המערבי של העיר [מלבי"ם].
הדגשת המילים וְהוּא יְחִזְקִיָּהוּ בפתח הפסוק מלמדת כי חזקיהו יזם ועשה זאת על דעת עצמו, שכן חכמי ישראל באותו דור לא הסכימו עם החלטתו לסתום את מי הגיחון [מלבי"ם]. עם זאת, קיימת מחלוקת סביב התנגדות זו; מנגד נטען כי חזקיהו דווקא התייעץ מראש עם שריו וחכמי ישראל, וישנה מסורת הקובעת כי אף אם הייתה אי הסכמה אנושית, דעתו של ה׳ הסכימה עם מעשהו [רד"ק].
סופו של הפסוק מעיד כי וַיַּצְלַח יְחִזְקִיָּהוּ בְּכָל־מַעֲשֵׂהוּ. ההצלחה בכל מעשיו מתפרשת כהצלחה ברובם המוחלט של מעשיו [מצודת דוד]. אף על פי שפעל ללא הסכמה מלאה של החכמים, חזקיהו זכה להצלחה רבה, שכן ה׳ רצה לנסות אותו ולראות האם יסמוך עליו לבדו, ולא יישען רק על תחבולות אנושיות [מלבי"ם].