לאחר תקופה ארוכה שבה זכה חזקיהו המלך להצלחה רבה ולסיוע אלוהי בכל מעשיו, מתוארת נקודת מפנה שבה הועמד במבחן. בניגוד להשגחה הצמודה שליוותה אותו עד כה, באירוע זה הוסרה ההדרכה הישירה, והמלך נדרש להתמודד בכוחות עצמו כדי לחשוף את טבעו הפנימי האמיתי.
הפסוק פותח במילה במליצי, והפרשנים מסבירים כי הכוונה היא לשליחים ולשגרירים המתווכים ומליצים בין השולח לבין מי שנשלחו אליו [רש"י, מצודת ציון], או למתורגמנים ואנשי שפה [רד"ק, חומת אנך]. שליחים אלו נשלחו על ידי מלך בבל [רלב"ג] במטרה לדרוש הַמּוֹפֵת, כלומר לחקור ולברר על אודות הפלא שהתרחש בארץ. באשר למהותו של אותו מופת, קיימות מספר גישות: יש המפרשים שהשליחים באו לברר על נס החלמתו של חזקיהו מחוליו והזמן שחזר לאחור [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ], אחרים סבורים שהם באו בעקבות המפלה הניסית של צבא אשור [רלב"ג], וישנה מסורת שלפיה הם באו כדי לראות את לוחות הברית השלמים והשבורים שהיו מונחים בארון הברית [חומת אנך].
במפגש זה עם משלחת השרים, עֲזָבוֹ הָאֱלֹהִים לְנַסּוֹתוֹ. רוב הפרשנים מסבירים כי ה' הניח לחזקיהו לפעול על פי בחירתו החופשית בלבד, ולא הטה את לבו לטובה או לרעה. ה' לא הדריך אותו על ידי נביא כיצד עליו לנהוג או מה לומר, אלא נתן לו לפעול כרצונו כדי לבחון אותו [מצודת דוד, רלב"ג, ביאור שטיינזלץ]. מטרת העזיבה הזו הייתה לָדַעַת כָּל בִּלְבָבוֹ, וכפי שמבארים הפרשנים, הכוונה אינה לידיעה של ה', אלא לכך שמידותיו וכוונותיו הפנימיות של חזקיהו יתגלו לאנשים [רד"ק].
הפרשנים מסכימים כי חזקיהו לא עמד בניסיון זה. במקום לנהוג בענווה, הוא התגאה, שמח לקראת השליחים לכבוד עצמו, והראה להם את כל בית נכותו ואוצרותיו [רש"י, רד"ק, מלבי"ם]. התנהגות זו, שבה חיפש פאר וכבוד, נחשבה לו לעוון [רד"ק]. המילה וְכֵן שבתחילת הפסוק באה לקשור את הכישלון הזה למעשה נוסף שבו פעל חזקיהו מתוך שיקול דעת אנושי במקום לבטוח בה' – סתימת מי השילוח בעת המצור, צעד שבו הזיק לעצמו ללא צורך [רלב"ג].