מפלתו הפתאומית של מחנה אשור בשערי ירושלים התרחשה בלילה אחד של נס גדול, שהוביל לנסיגה משפילה ולעונש אישי על יהירותו של המלך. ה׳ שלח מלאך או כוח עליון שפגע במחנה האשורי, והפעולה המתוארת במילה וַיַּכְחֵד משמעותה כריתה והשמדה [מצודת ציון]. הפגיעה כוונה היישר אל שדרת הפיקוד. לא נשאר במחנה אפילו שר, סגן או גיבור אחד לרפואה; הניצולים היחידים היו קומץ אנשים חלשים, חסרי גבורה ושררה [רלב"ג, ביאור שטיינזלץ].
בעקבות המכה הניצחת, נאלץ מלך אשור לעזוב את ירושלים בבת אחת מבלי שהצליח לעשות דבר. הוא שב לארצו בְּבֹשֶׁת פָּנִים, מושפל ומובס [ביאור שטיינזלץ].
סופו של המלך הוכיח את חומרת פשעיו וגאוותו. כאשר נכנס להתפלל בבית העבודה הזרה שלו, הוא נרצח בידי וּמִיצִיאֵי מֵעָיו. הפרשנים מסכימים כי ביטוי זה מכוון לצאצאיו יוצאי חלציו, והכוונה היא לשני בניו שקשרו נגדו קשר והרגו אותו בחרב [רש"י, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. מבחינה מסורתית ודקדוקית, המילה נכתבת במקור עם האות וי"ו בסופה ("ומיציאו"), אך נקראת כ-וּמִיצִיאֵי עם האות יו"ד [מנחת שי].