רגע דרמטי של חולי אנוש, תפילה נואשת והבטחה אלוהית לריפוי ונס, מקופל במילים ספורות. פרטים רבים מאירוע זה הושמטו כאן ומופיעים בהרחבה בספר מלכים, והפרשנים משלימים את הפערים מתוך התיאור המקביל.
האירוע התרחש בימים ההם, כשלושה ימים לפני מפלתו של סנחריב מלך אשור [מצודת דוד]. מחלתו של יחזקיהו החמירה עד למות, כלומר עד למצב שבו היה קרוב מאוד לקיצו [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. מתוך מצוקתו הוא פונה בתפילה, והכתוב מציין בקצרה ויאמר לו. הפרשנים מסבירים כי הכתוב סומך על הקורא שישלים את החסר: ה' השיב ליחזקיהו באמצעות הנביא ישעיהו כי תפילתו התקבלה, וכי הוא עתיד להחלים, לחיות עוד חמש עשרה שנים, ואף לעלות לבית המקדש ביום השלישי [רלב"ג, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. רש"י מוסיף כי באותו מעמד שאל יחזקיהו מה יהיה האות לכך שיבריא.
כמענה לבקשתו, הכתוב חותם במילים ומופת נתן לו, המציינות את האות והסימן שניתנו לו להבטחת החלמתו. המלבי"ם עומד על הבחירה במילה "מופת" דווקא, בשונה מהמילה "אות" המופיעה בספר מלכים. לדבריו, בעוד שהיו שניסו להסביר את האירוע בדרך טבעית וטענו כי רק הצל נטה (גישה המיוחסת לרלב"ג), השימוש במילה "מופת" נועד להדגיש שמדובר באירוע על טבעי וחריג, שבו השמש עצמה שינתה את מהלכה.
למרות הנס הגדול, הרלב"ג מציין כי לאירוע זה היו השלכות קשות בהמשך. כאשר הגיעו שליחים מבבל כדי לדרוש אודות אותו מופת פלאי שהתרחש בארץ, יחזקיהו לא ניצל את ההזדמנות כדי לפרסם את גבורות ה' ונפלאותיו. תחת זאת, הוא בחר להתכבד בפניהם ולהציג את עושרו ואת אוצרותיו. התנהגות זו עוררה קצף אלוהי והובילה לנבואת חורבן וגלות על יהודה וירושלים, עונש שנדחה לבסוף לדורות הבאים רק בזכות כניעתו והשפלתו של יחזקיהו לאחר מכן.