מותו של יחזקיהו חותם תקופה משמעותית בתולדות ממלכת יהודה, ופרידתו מן העולם מלווה בהוקרה יוצאת דופן השמורה לגדולי האומה. עם פטירתו, העם חולק לו כבוד אחרון המעיד על פועלו הרב, ולאחר מכן עוברת ההנהגה לבנו מנשה.
הפרשנים מסכימים כי התיבה בְּמַעֲלֵה אינה מציינת רק תיאור טופוגרפי, אלא מבטאת איכות ומעמד. פירוש המילה הוא המקום המעולה, המיטבי והמכובד ביותר [רש"י, מצודת ציון]. על פי מסורת חז"ל, קבורה זו במקום המובחר ביותר משמעותה שיחזקיהו נטמן לצד המעולים שבמשפחת המלוכה, הלא הם המלכים דוד ושלמה [רד"ק, מצודת דוד]. לצד הפירוש הרעיוני, יש המציעים כי מבחינה פיזית מדובר בחלק העליון והמכובד של חלקת הקבר, ומעירים כי ייתכן שקברי בית דוד לא היו מרוכזים בתוך מערה אחת אלא היו פזורים בשטח [ביאור שטיינזלץ].
ההוקרה הציבורית הרחבה שמקבל המלך באה לידי ביטוי במילים וְכָבוֹד עָשׂוּ־לוֹ בְמוֹתוֹ. כבוד זה, שהוענק לו על ידי כלל תושבי יהודה וירושלים, ניתן לו בזכות היותו מלך רב פעלים שחיזק וביצר את המדינה. מעבר להישגיו המדיניים והצבאיים, העם חלק לו כבוד מיוחד משום שזכה לראות נסים גלויים ולקבל סיוע ישיר מאת ה׳ במהלך שנות מלכותו [ביאור שטיינזלץ].