מערכת הלוחמה הפסיכולוגית של סנחריב נגד ירושלים לא הסתפקה בנאומים פומביים, אלא כללה גם שיגור איגרות שנועדו להטיל אימה ולפגוע באמונת העם. איגרות אלו הן אותם המכתבים המתוארים בספרי מלכים וישעיהו, שם מסופר כיצד חזקיהו המלך לקח את הספרים מיד השליחים, קרא אותם, עלה לבית ה' ופרש אותם בתפילה [רש"י]. בעוד שבספרים ההם לא נכתב במפורש מה היה התוכן המדויק של המכתבים, עזרא משלים כאן את המידע ומבאר כי הם היו מלאים בגידופים כלפי ה' [מלבי"ם]. מטרת כתיבתם הייתה לְחָרֵף, כלומר לבזות את אלוהי ישראל [ביאור שטיינזלץ], על ידי השוואתו לאלוהי העמים האחרים וטענה כי הוא חסר אונים כמותם.
באשר לתיבה גּוֹיֵי, קיים דיון דקדוקי סביב כתיבתה. אף על פי שהיו מדקדקים שסברו כי המילה נכתבה חסרה באות יו"ד אחת ורק נהגית בלשון רבים, המסורת המקובלת היא שהמילה נכתבת במלואה עם שתי אותיות יו"ד. מסורת זו נתמכת ברשימות המסורה, המציינות את הפסוק הזה כאחד המקומות הבודדים במקרא שבהם המילה נכתבת באופן מלא [מנחת שי].