ההיגיון האסטרטגי מאחורי סתימת מקורות המים נובע מכך שמרבית מעשי המצור מתרחשים בעונת הקיץ, תקופה שבה זמינות המים עבור הצבא הפולש קריטית לא פחות ממזון [ביאור שטיינזלץ]. כדי למנוע ממלכי אשור למצוא מקורות מים זמינים, יזם חזקיהו מבצע רחב היקף לסתימת המעיינות.
הפעולה התמקדה במקורות המים שנמצאו בְּתוֹךְ־הָאָרֶץ, כלומר בשטחים הפתוחים שמחוץ לחומות ירושלים [מצודת דוד]. יש לציין כי הנוסח המדויק המופיע בכל הספרים הוא אכן המילה "בתוך" ולא המילה "בכל" [מנחת שי]. הפסוק מתאר את המים כנחל הַשּׁוֹטֵף, מונח המצביע על כך שבאותה עת המים זרמו בעוצמה, בכוח רב ובשפע [מצודת ציון, רד"ק, ביאור שטיינזלץ].
הפרשנים מסכימים כי המילים וְאֶת־הַנַּחַל מתייחסות למעיין הגיחון, כפי שמוזכר במפורש בהמשך הפרק וכפי שעולה מדברי חז"ל [רלב"ג, רד"ק, מלבי"ם]. עם זאת, קיימת מחלוקת לגבי זהותו המדויקת של גיחון זה. יש שזיהו אותו עם נהר הגיחון הגדול, אחד מארבעת הנהרות היוצאים מגן עדן [ראב"ע ורמ"ה, מובאים בחומת אנך]. לעומתם, גישה אחרת גורסת כי אין מדובר בנהר המקראי, אלא במעיין קטן הממוקם בירושלים, המוכר גם בשם "מי השילוח" [רש"י ותרגום יונתן, מובאים בחומת אנך].
החלטתו הדרמטית של חזקיהו לסתום את מי הגיחון עוררה דיון מהותי בספרות חז"ל באשר להצדקתה. מסורת אחת קובעת כי פעולה זו הייתה אחד מהדברים שעליהם חכמים לא הודו לחזקיהו, כלומר הם לא הסכימו עמו ולא ראו את המעשה כראוי [תוספתא, מובאת בחומת אנך]. מנגד, מסורת אחרת מונה את סתימת מי הגיחון כאחד מהמעשים שבהם דעתו של חזקיהו כיוונה והסכימה לדעת ה', מעשה שהוביל בסופו של דבר להצלחתו [אבות דרבי נתן, מובא בחומת אנך].