לאחר ישועה גדולה והתערבות אלוהית, מתרחשת תפנית טראגית שבה מלך צדיק נופל ברשת הגאווה, דבר המביא עליו ועל עמו הקפדה אלוהית.
הפרשנים מסכימים כי משמעות המילים וְלֹא כִגְמֻל עָלָיו הֵשִׁיב יְחִזְקִיָּהוּ (כאשר האות כ' במילה כִגְמֻל נהגית בצורה רפה [מנחת שי]) היא שחזקיהו לא החזיר לה' טובה בהתאם לשכר ולחסד שקיבל ממנו, כדוגמת הנס שנעשה לו כשהתרפא מחוליו. הסיבה לכך מתוארת במילים כִּי גָבַהּ לִבּוֹ, כלומר התעוררה בו גאווה.
באשר למהותה של גאווה זו, מציגים הפרשנים מספר גישות המשלימות זו את זו. הגישה המרכזית קושרת זאת למאורע שבו הגיעו שליחי מלך בבל לירושלים, וחזקיהו בחר להציג בפניהם את כל אוצרותיו כדי להתפאר ולהתגאות בהם [רש"י, מצודת דוד]. גישה אחרת רואה את עצם צבירת האוצרות האדירים של כסף וזהב כשורש החטא, שכן מעשה זה מנוגד לאיסור התורה על מלך להרבות הון כדי למנוע את רום לבבו [מלבי"ם]. רובד נוסף של גאווה בא לידי ביטוי בכך שחזקיהו ייחס את הניצחון על אשור לכוחו שלו, או שראה במופתים האלוהיים אות לכבודו האישי, במקום להבין שתכליתם הייתה להגדיל את קרנם של ישראל ולהטיל מורא על אויביהם [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ].
בעקבות חטא הגאווה, וַיְהִי עָלָיו קֶצֶף, כלומר התעורר עליו כעס אלוהי [ביאור שטיינזלץ], אשר הופנה גם כלפי העם כולו – וְעַל יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם (יש לציין כי בחלק מהדפוסים הקדומים נכתבה המילה "על" ללא אות ו' החיבור בתחילתה, אך היא התווספה בכתבי היד [מנחת שי]). ספר דברי הימים מתאר את הכעס והעונש בתמצות רב ובקיצור, שכן פרטי המאורע והשלכותיו כבר תוארו באריכות בספרים מלכים וישעיהו [רש"י].