יצא לכם פעם להיפרד מאדם קרוב שהרגשתם שהוא ממש שומר עליכם ומגן עליכם? זהו בדיוק רגע הפרידה המרגש שבו אלישע נפרד מהמורה הדגול שלו, אליהו הנביא. באותו רגע מדהים, וֶאֱלִישָׁע רֹאֶה כיצד אליהו עולה מהארץ אל השמיים. הראייה הזו אינה סתם עובדה, אלא הסימן הברור לכך שאלישע עמד בתנאי, והוא ראוי כעת לרשת את התפקיד ולהיות המנהיג הרוחני במקומו.
מתוך סערת רגשות וצער, אלישע צועק אליו אָבִי אָבִי. למה הוא קורא לו אבא אם הוא המורה שלו? הסיבה היא שמורה המלמד אותנו חכמה ומעצב את הרוח שלנו, הוא ממש כמו אבא בשבילנו. אלישע ממשיך וקורא לעבר אליהו רֶכֶב יִשְׂרָאֵל וּפָרָשָׁיו. הוא בעצם אומר לו: התפילות שלך שמרו והגנו על עם ישראל הרבה יותר מכל צבא אמיתי של סוסים ומרכבות מלחמה, ואתה היית המגן של כולנו.
פתאום הקשר ניתק, וְלֹא רָאָהוּ עוֹד, מפני שרכב וסוסי האש חצצו והפרידו ביניהם, והסתירו את אליהו עד שנעלם לגמרי. כדי לבטא את הכאב העצום על הפרידה, אלישע קורע את הבגדים שלו לִשְׁנַיִם קְרָעִים, כלומר לשתי חתיכות. מכאן למדו חכמים שכשנפרדים ממורה גדול שלמדנו ממנו חכמה, קורעים את הבגד לאות אבל. הקרע הזה מבטא צער כל כך עמוק על האובדן, שעל פי ההלכה אסור לתפור ולתקן אותו לעולם, והוא חייב להישאר גלוי.