העיר יריחו מתאפיינת בניגוד חריף: מוֹשַׁב העיר, כלומר מיקומה, נוח ופורה בזכות אוויר צח ואדמה עשירה, אך המים בה מלוחים ובלתי ראויים לשתייה. בשל מים אלו בלבד הארץ היא מְשַׁכָּלֶת, כלומר הורגת את תושביה, ועם זאת הם נקשרים למקום מגוריהם ומוצאים בו חן למרות הסכנה. קלקול המים, הנובע מקללה עתיקה מימי יהושע או מעונש חדש על חטאי התושבים, מסמל ברובד הרוחני חדירה של דעות זרות ומינות שהביאו למוות. משום כך, הריפוי הנסי של אלישע נעשה דווקא באמצעות מלח, המסמל את היסוד השכלי והנצחי של התורה שביכולתו לטהר את העם ואת מקור המים.
מלכים ב, פרק ב׳, פסוק י״ט
וַיֹּ֨אמְר֜וּ אַנְשֵׁ֤י הָעִיר֙ אֶל־אֱלִישָׁ֔ע הִנֵּה־נָ֞א מוֹשַׁ֤ב הָעִיר֙ ט֔וֹב כַּאֲשֶׁ֥ר אֲדֹנִ֖י רֹאֶ֑ה וְהַמַּ֥יִם רָעִ֖ים וְהָאָ֥רֶץ מְשַׁכָּֽלֶת׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.