קרה לכם פעם שהגעתם למקום חדש ופגשתם קבוצה של אנשים שהתנהגו אליכם בצורה ממש לא נעימה? אלישע הנביא מגיע לעיר בית אל, אבל תושבי העיר לא שמחים לקראתו. באותה תקופה, רוב האנשים שם לא האמינו בה' והיו שקועים בעבודה זרה.
בדרך יוצאת לקראתו קבוצה של וּנְעָרִים קְטַנִּים. המפרשים מסבירים שהם נקראו כך לא רק בגלל הגיל שלהם, אלא בעיקר מפני שהם היו קטנים באמונה וריקים ממעשים טובים. ההורים שלהם חינכו אותם לזלזל בנביאי ה'. כשהנערים האלו ראו את אלישע, הם עמדו מולו וַיִּתְקַלְּסוּ־בוֹ, כלומר הם צחקו עליו, העליבו אותו ולעגו לו בכוונה.
הם צעקו לעברו שוב ושוב עֲלֵה קֵרֵחַ. המילה קֵרֵחַ מתארת פשוט אדם שאין לו שיער על הראש, אבל מאחורי המילים האלו הסתתר לעג עמוק. הנערים רצו להשוות את אלישע למורה הגדול שלו, אליהו הנביא, שהיה איש בעל שיער. הם ניסו להגיד שאלישע שונה ממנו, ולכן הוא לא באמת ראוי להיות נביא במקומו. בנוסף, הם צחקו על הנס המדהים שבו אליהו עלה בסערה לשמיים, וקראו לאלישע בחוצפה לעלות לשמיים גם כן. דרך המילים הפוגעות האלו, הם בעצם הראו שהם מזלזלים בנביא ולא מאמינים בניסים של ה'.