מלכים ב, פרק ב׳, פסוק ג׳

II Kings 2:3Sefaria

וַיֵּצְא֨וּ בְנֵי־הַנְּבִיאִ֥ים אֲשֶׁר־בֵּֽית־אֵל֮ אֶל־אֱלִישָׁע֒ וַיֹּאמְר֣וּ אֵלָ֔יו הֲיָדַ֕עְתָּ כִּ֣י הַיּ֗וֹם יְהֹוָ֛ה לֹקֵ֥חַ אֶת־אֲדֹנֶ֖יךָ מֵעַ֣ל רֹאשֶׁ֑ךָ וַיֹּ֛אמֶר גַּם־אֲנִ֥י יָדַ֖עְתִּי הֶחֱשֽׁוּ׃

תארו לעצמכם שאתם נמצאים ליד אדם גדול וחשוב, ופתאום כולם מסביב מרגישים באוויר שמשהו מיוחד עומד לקרות. זה בדיוק מה שקרה ביום שבו אליהו הנביא עמד לעזוב את העולם. תלמידי הנביאים, שנקראים בתנ״ך בני הנביאים, הרגישו את זה. התלמידים האלו גרו בעיר בית אל, ולכן נאמר עליהם אשר בית אל. למרות שאף אחד לא הודיע להם על כך, הם זכו להארה נבואית מיוחדת שגילתה להם שהיום זה היום. הם פונים אל אלישע, התלמיד המיוחד והקרוב ביותר לאליהו, ושואלים אותו אם הוא יודע שה׳ לוקח את רבו מעל ראשך. למה הם משתמשים במילה ראש? כי מורה גדול הוא כמו כתר מפואר על הראש של התלמיד שלו, וכשהוא עוזב זה מרגיש כאילו מסירים את הכתר. התלמידים אומרים לאלישע שה׳ לוקח את אדוניך, כלומר האדון שלך, ולא האדון שלנו. הם בעצם רומזים לו שהם מבינים את המעמד המיוחד שלו, ויודעים שמעכשיו הוא יהיה המנהיג והאדון היחיד במקום אליהו. אלישע עונה להם שהוא כבר יודע, ומבקש מהם החשו, כלומר תשתקו. למה לשתוק? משום שאליהו הנביא היה אדם מאוד צנוע ועניו שרצה להסתיר את העלייה שלו לשמיים, וגם אלישע לא רצה שידברו סביבו על הגדולה והתפקיד החשוב שעומדים לעבור אליו. לפעמים, כשקורה משהו כל כך גדול וקדוש, הדבר הנכון ביותר לעשות הוא פשוט להיות בשקט.


נעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?

עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.

תרמו עכשיו

מה דעתכם על הפירוש?

התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!

ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.